“בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל – ומבחן זה יהיה גורלי.
בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-ים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו וביחוד בנגב, יותר מכל ארצות אירופה. לניצול כוח הרוחות ליצור כוח חשמלי, למנוע בזבוז מי הגשמים המועטים, הזורמים לשוא לים התיכון ולים המלח, ובסיכומם הכללי הם מגיעים לעשרות מליונים מעוקבים, שיש בהם להפרות שטחים נרחבים בנגב. בנית אגמים לארכו ולרחבו של הנגב שיאגרו מי הגשמים היקרים. חקירת הצמחיה המצויה בנגב על אף הצחיחות, בכדי לעמוד על הסגולות המיוחדות של הקרקע והגידולים האפשריים בחבלי הנגב השונים וכדומה.”
מתוך: דוד בן-גוריון, משמעות הנגב, 17.01.1955.